אותו בוקר מיהרתי לתדרוך בוקר ידעתי ששותפי לקח יום חופש שבועי ..מעניין את מי יצוות לי ברגר למשמרת. ברגר היה קצין יחידה קשוח ואימתני למרות שהיה איש עתיר נסיון ולא גדול מימדים ,דמותו האבהית והלבבית הסתתרה מאחורי קשיחותו המקצועית.
חדר תדרוך ,נכנסתי ,כולם ישובים .."כולם פה?"שאל במין חיוך מקסים..ונחשי.כן ,עניתי ,לפתע ראיתי בצדודית העיין בקצה השולחן ,יושבת היא.."כולם להכיר את נגה היום מצטרפת ליחידה שלנו"הודיע ברגר,והזוכה בלוטו להיום הוא...כמובן...ליבליך,,שהיום הוא בדד במשמרת ..
נו טוב הרהרתי מה כבר יכול להיות משמרת ,,שוטרת ,,צעירה,, ומתלמדת...הגם שפלג במנוחה היום .
בדיקה אחרונה לפני היציאה לשטח..ניידת מתודלקת,קשר תקין,מכשיר נייד -יש,תיק שטח-יש,תיק דוחות-יש,זהו "נגה את מוכנה"? שאלתי,
כבר מגיעה התרוקנות אחרונה השיבה לי.
זהו יצאנו..מקווה שיהיה רגיל ומשעמם ,לעולם משמרת אינה משעממת,אבל שיעבור הכל כשורה,לעולם אינך יודע מה יצפון לך אותו יום.
"411 תגיע בזריזות להוסטל רמה.. מדא במקום זקוקים לעזרה"שמעתי את קריאתו של המוקד.
"רות עבור- בדרך "הודעתי ושמתי פעמי לכיוון תוך שאני מבקש פרטים נוספים לעדכון בדרך. בדרכנו לשם הסברתי לנגה את משמעות קבלת הארוע שמד"א זקוקים לעזרה מה יכול להתבקש מאיתנו,מה יתכן ונצטרך לעשות .לאחר כברת דרך הגענו למקום "411 במקום"הודיע נגה במין סמכותיות כאילו שנים עבדה ביחידה ובשטח.
מהיציאה מהניידת פגשנו באיש מד"א נחום שהכווין אותו למקום תוך שבדרך מוסר לנו פרטים שמדובר באיש זקן שמסרב להתפנות לביה"ח
מה כבר יכול להיות חשבתי ,לעזור לפנות איש זקן ....נכנסנו לחדר ,פגשנו חובש ומתלמדת מד"א במקום ,בקצה החדר שכב אדם מבוגר על מיטה,
שותק ,לא זז ,לדברי החובש הבכיר עליהם לפנות אותו לביה"ח ועלינו לעזור להם למרות שהאיש מסרב,הוא לא מדבר..אמרו והכינו אותי לשיחה המתבקשת..
"שלום אדוני..מה שימך?" אני שואל ..-דממה,"אתה מרגיש לא טוב צריך לפנות אותך" מד"א פה הם יעזרו לך".פניתי לאחות הבית שהיתה במקום ואמרתי שאין לי ברירה ועלינו לפנות אותו. והאיש רק ממלמל שאינו מעוניין.
האיש שוכב כאילו רק הוא ועצמו קיימים,טוב נגה אין ברירה עלינו לעזור להם להעביר אותו למיטת האלונקה של האמבולנס כדי שיעבירו אותו,
בעוד אני פוסע לכיוון קצה המיטה מפלחת את האוויר צעקה "ליבליך תזהר",אינסטנקטיבית אני מתכופף מסתכל לכיוון הדלת וחיש רואה אותו תקוע בדלת במצב אלכסוני ,,כן רואה את הגרזן החד שתקוע שם שאלמלא היתה צועקת ..איני יודע איך והיכן הייתי באותו יום.
זו היתה תחילתה של ידידות מופלאה...ויאמר אלוהים ויהי אור ויהי אור,וירא אלוהים את האור,כי טוב ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך ויקרא אלוהים לאור יום ולחושך לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד.
');){kind=link}